סיפור ארבעת המינים ביהדות קשור לחג הסוכות, והוא אחד מהסמלים המרכזיים של החג. לפי התורה (בספר ויקרא, פרק כ״ג), מצֻווה כל יהודי לקחת ארבעה מינים ולשמוח בהם לפני ה׳ במשך שבעת ימי החג.
הארבעה הם:

1. לולב – ענף של עץ תמר (דקל).
2. הדס – ענפי עץ הדס (שיח ריחני).
3. ערבה – ענפי ערבה הגדלים על נחלי מים.
4. אתרוג – פרי עץ הדר (דומה ללימון).

המשמעות הסמלית
לפי המסורת, כל אחד מהמינים מייצג סוג שונה של אדם או מידה רוחנית:

• האתרוג – יש בו גם טעם (כמו פירות אחרים) וגם ריח → מסמל אנשים שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים.
• הלולב – יש לו טעם (מהתמרים) אך אין לו ריח → מי שיש בו תורה אך חסרים לו מעשים טובים.
• ההדס – יש לו ריח אך אין לו טעם → מי שעושה מעשים טובים אך חסרה לו תורה.
• הערבה – אין לה לא טעם ולא ריח → מי שחסרים לו גם תורה וגם מעשים טובים.

כשמחזיקים את כל ארבעת המינים יחד, מבטאים בכך את הרעיון שעם ישראל הוא שלם רק כשכל הסוגים שבו מאוחדים. זו סמליות של אחדות, קהילה ושוויון ערך בין כל בני העם.
המשמעות הרוחנית
בנוסף, יש גם פרשנויות נוספות:

• ארבעת המינים מייצגים את איברי הגוף – הלולב (עמוד השדרה), ההדס (העיניים), הערבה (השפתיים) והאתרוג (הלב) – רמז לכך שכל הגוף משתתף בעבודת ה׳.
• יש גם פירושים קבליים שמייחסים לכל מין אנרגיה רוחנית מסוימת, והשילוב ביניהם יוצר שלמות רוחנית ואיזון בין השכל, הרגש והמעשה.